השמועות על הניסים והמאורעות שהתרחשו לעם היהודי הגיעו לכל רחבי העולם והשאירו רושם עז ופחד גדול. גם הניצחון המוחץ של ישראל במלחמה עם עמלק הגיע לידיעתם של כולם.
אולם, את הרושם החזק ביותר השאיר אחריו ים סוף הקרוע.
יתרו חותן משה, שהיה כומר לעבודה זרה בעירו מדיין, היה מעודכן אף הוא במה שקורה מעבר לגבול. הוא שמע על היציאה המופלאה של העם ממצרים, הוא שמע על קריעת הים ועל הניצחון הגדול במלחמת עמלק. הוא בעצם לא רק שמע אלא גם הושפע ועד כדי כך, שהחליט להסתפח ולהיות חלק בלתי נפרד מן העם היהודי.
לאור תיאורי הפרשה, מצטייר יתרו כאדם שוחר אמת. הוא עזב תפקיד מפתח במדיין לטובת הצטרפותו לעם היהודי, ברגע שהחליט כי אלוקי העם הוא אלוקיו והעם הוא עמו. אך מה גרם לו להמתין עד אחרי המלחמה של ישראל עם עמלק? מה היה חסר לו בקריעת ים סוף שלא הספיק לו לראות אז את המיוחדות של העם ולבא ולחסות בצילו? הרי זה היה מהגדולים שבניסים בהיסטוריה האנושית?
זה מה שהיה חסר לו – הניצחון הקטן על עמלק?!
כדי ליצור קשרים משמעותיים בין בני אדם דרושים כמה תנאים. מהם חשובים יותר ומהם פחות. החשוב ביותר לאדם הוא המידע מי האדם שלפניו ומה הם יכולותיו. הוא אינו מסתפק בייחוס ובמשפחה המיוחדת שממנה בא אותו אדם, הוא גם לא מסתפק בחסכונות האגדיים של האיש בכספות הבנק. הוא מצפה לשמוע על יכולותיו ועל עשייתו של האדם עצמו. שאר המידע חשוב, אך לא מספק. רק לאחר שידע ויתרשם ממהותו ומעשיו יוכל להחליט האם זהו האדם שאותו הוא מחפש.
יתרו עמד אז כמשקיף על העם המשוחרר. הוא ישב על הגדר והתלבט האם להסתפח בחלקם. לשם כך הוא רצה לראות אותם בעצמם. – את הקשרים החמים שלהם עם אלוקים הוא כבר הכיר. על הניסים האדירים שהוא עשה עבורם הוא כבר שמע. הוא גם ידע על החיים המפנקים שהיו להם במדבר ועל האוצרות האדירים של זהב שהוציאו איתם ממצרים, אך הוא רצה לראות מה הם עצמם. – הוא חשש שהם נשארו בנפשם עבדים מושפלים ונחותים, חסרי עמוד שידרה ועוצמה. הוא פחד שהם אנשים פסיביים התלויים אך ורק בחסדיו של אלוקים ללא יכולות תזוזה עצמאיות. לעם כזה אין עתיד. – לא ניתן לעולם להיות מונהג טוטאלית על ידי אחר. משום כך לא הספיקה לו קריעת הים. זה אמנם נס גדול, אך שוב פינוק מאבא טוב. שוב משהו שמראה רק את התלות שלהם בהנהגה הרציפה של אלוקים ללא תזוזות עצמאיות ויכולות הנעה אישיות. רק המלחמה עם עמלק נתנה לו את התחושה והראתה לו את המציאות שהם כבר לא עבדים מושפלים. הם גם יודעים ויכולים להרים ראש ולהלחם למען עצמם ולמען רצונותיו של אלוקים. הם עם אקטיבי, יוזם ופעיל. הניצחון הגדול הגיע כמובן בזכותו של אלוקים, אך האקטיביות שהפגינו בני ישראל היא זו שהשלימה ליתרו את התמונה היפה על העם היהודי גם כעם משוחרר ועצמאי.
כך הוא גם בחייו של אדם. האקטיביזם, יכולת ההנעה האישית והפעלתנות – היא זו המראה על עצמאותו של האדם, והיא זו שיוצרת התקדמות ופיתוח ומצעידה את האדם ואת העולם קדימה.
גם קשריו של האדם עם אלוקיו צריכים להיות אקטיביים. ליבו היהודי ומנהגי בית אבא אינם מספיקים. הם לא מראים על יחסיו הוא עם אלוקיו והם אינם משפרים אותם. – לשם כך נדרשת מידת מה של אקטיביות ועצמאות רוחנית.
