התורה שבעל פה בנויה ברובה על דבריה של התורה שבכתב. פרטים רבים ומרכזיים במכלול תחומי החיים של היהודי נלמדו על ידי חכמי ישראל ממילותיה ואותיותיה של התורה שבכתב.

טקסט שיגרתי, כמו ידיעה עיתונאית או ספר היסטוריה, נכתב בדרך כלל רק כדי לספר רעיון שהכותב מעוניין לחשוף לקורא בטקסט שלפניו. לא ניתן, משום כך, לדייק במילים ובאותיות שבהם השתמש הכותב וגם לא ימצא עומק מיוחד וניסתר מאחורי מילים אלו. התורה הינה טקסט שנכתב על ידי אלוקים. היא מדויקת בצורה מפליאה וקיצונית ומשום כך ניתן להוציא בעיון דקדקני בתורה הרבה הוראות והלכות לחיי האדם. ואמנם, רבים מהנהגות העם והלכותיו נלמדים מדקדוק בצורה בה נכתבה התורה כגון ביתור או בחיסור של אות אחת. הרבה יותר דברים ניתן ללמוד מבין השורות ומעבר לאותיות של התורה מאשר מטקסט הגלוי שלה.

נתון זה מעורר תמיהה בפרשת השבוע. התורה, בפרשות הקודמות – פרשות תרומה ותצווה, מספרת על ציוויו של אלוקים למשה לעשות את המשכן. שם גם נכתב בפירוט ובאריכות גדולה הציווי המלא על כל פרטיו, כיצד מעוניין אלוקים שיראו המשכן וכליו.

בשני פרשיות השבוע, ויקהל פקודי, מתארת התורה כיצד העביר משה אל העם את הציווי על בניית המשכן וכיצד קיים העם את מצוות האלוקים – תוך כדי תיאור חוזר, ארוך, מלא ומפורט של המשכן וכליו.

כפילות זו מעוררת תמיהה. מדוע התורה חוזרת ומפרטת באריכות את פרטי המשכן וכליו גם כאן? היה מספיק לו הייתה כותבת (כפי שכותבת פעמים רבות במקרים מעין אלו) שבני העם עשו ככל אשר ציווה אלוקים את משה? אם כל מילה ואות מדויקים ולא מיותרים, כיצד כותבת התורה עשרות פסוקים כשהיה ניתן להסתדר טוב בלעדיהם?

כדי להבין את הדבר, צריך להקדים באופן כללי מהו עניינו של המשכן. לשם מה בכלל זקוק אלוקים למשכן כאן בעולם הזה? לשם מה הוא צריך את בית העצים ויריעות העור הנע במדבר?

אלוקים, כשברא את העולם גשמי וחומרי, הייתה לו מטרה בכך. הוא רצה שהעולם, הבנוי בצורה גשמית וחומרית כל כך, יהפוך על ידי האנושות למקום עדין יותר. למקום קדוש ורוחני יותר. הוא רצה שבני האדם יקדשו וירוממו את החומר וישתמשו בו כאמצעי אל הרוח ולא כמטרה בפני עצמה. יש לו הנאה ותענוג מעידון החומר ומקידושו. בספרים כתוב שלשם כך הוא אף ברא את העולם בכלל. כל מטרת הבריאה הייתה כדי שהנבראים יקדשו וירוממו את החומר.

המשכן שבמדבר היה אחד הדברים המרכזיים והראשונים שמילאו מטרה זו. כאשר העם לקח את חומרי הבניה הפיזיים ויצר ממנו את המשכן – הוא קידש וזיכך בכך את החומר – דבר שגרם הנאה מרובה לאלוקים.

משום כך התורה חוזרת ומתארת את פרטי המשכן וכליו וממה היו עשויים. כי דבר החביב לאדם יכול הוא לספר עליו ולחזור ולספר אפילו פעמים רבות. לכן, כיון שהמשכן חביב על אלוקים חוזרת התורה ומפרטת את פרטיו גם בציווי על בנייתו וגם בעשייה בפועל.

לכל אדם, בחייו עלי אדמות, ניתנה היכולת לגרום לאלוקים הנאה כזו. כל אדם יכול להכניס רוח וקדושה לעולם החומרי בו הוא חי. כאשר יהודי מקיים מצווה כלשהי הוא מעדן ומזכך בפעולה זו את גופו הפיזי ואת הדבר איתו הוא מקיים את המצווה.