חומש ויקרא – אותו מתחילים אנו לקרא השבוע – הוא 'ספר המתכונים' של המזבח. הוא מכיל בתוכו מגוון הוראות של אלוקים על הקורבנות ועל שאר הדברים אותם ניתן להעלות להקרבה על גבי המזבח, – החל מהעלאת בהמות ועופות וכלה בסולת, שמן ומלח.
אך לא רק הדברים המותרים להעלאה כתובים שם. כחלק מן ה'מרשם' מופיעים גם דברים אותם אסר אלוקים להעלות על גבי המזבח.
שניים מהם, המופיעים בפרשה, הם השאור והדבש. – "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'". על השאור – מן מחמצת, ועל הדבש, נאסר לעלות על גבי המזבח במשכן ובמקדש.
טעמים מספר נאמרו לאיסור זה. חלקם פשוטים וחדים יותר וחלקם עמוקים ופשוטים פחות. אחד הטעמים לדבר הוא, כי כך היה מנהגם של עובדי הכוכבים. כל מנחה שהייתה עולה על מזבחותיהם הייתה חמץ וכל קרבן היה מעורב בדבש. משום כך אסר אלוקים להקריב בביתו את השאור המחמיץ ואת הדבש – הם הפכו כביכול לשנואים לפניו.
טעם נוסף יש לדבר. טעם שיש בו גם מסר לדרך החיים בה בוחר האדם לחיות את חייו.
אחת התופעות השליליות בעולם היא הקיצוניות. היא מסוכנת ומטרידה והיא אף מביאה את האדם למחוזות לא רצויים. רוב בני האדם אכן לא מכלילים את עצמם בקטגוריה הזו, אך אף על פי כן, במובן מסוים, כמעט כולנו אכן כאלו. השאלה היא רק כמה ובמה.
לכל אחד מאיתנו יש את הדברים איתם הוא הולך עד הסוף. בהם הוא קיצוני. זה לא משפיע אמנם על אישיותו כולו, זה לא מזיק אמנם לבני האדם ובדרך כלל אפילו לא לעצמו, אך אף על פי כן זה לא בריא ולא ראוי.
אלוקים יצר את בני האדם שונים זה מזה. כשם שאין פרצופיהם של בני האדם דומים כך אין דעותיהם, רגשותיהם ומידותיהם דומים זה לזה. יש אנשים הקיצונים בדבר זה ויש בדבר הפוך. יש אנשים אוהבים ומחבקים ויש שונאים ודוחים. יש רחמנים ועדינים ויש אכזריים וגסים. ויש גם את אלו הצועדים באמצע, בין האכזריות לרחמנות היתר, בין רחבי הלב לקמצנים וכדומה. דרכה של התורה היא דרך האמצע. שביל הזהב. – הדרך הרחוקה מן הקיצוניות ההתנהגותית. היא בעד רחמנות ואהבה מבוקרים. לא שנאה ואכזריות אך גם לא עודף רחמנות ואהבה כשלא צריך – מה שיכול להביא לתוצאות בלתי רצויות. היא בעד פזרנות מבוקרת ורוחב לב. היא בעד שמחה וטוב לב מבוקרים. היא נגד כל מה שקוטבי וקיצוני – משני הצדדים.
זה בא לידי ביטוי בציוויה של התורה לא להקריב שאור ודבש על גבי המזבח. השאור הוא שיא החמיצות והדבש הוא שיא המתיקות. הם מהווים משל ודוגמא לקוטביות ולקיצוניות ומשום כך הם אינם רצויים על גבי מזבח אלוקים. כי הקיצוניות ההתנהגותית היא זרה לאלוקים. לא זו היא הדרך אותה הוא אוהב ובה הוא רוצה שנתנהג.
האיסור השולי והלא אקטואלי לכאורה של העלאת דברים כאלו על המזבח, מהווה אם כן פנס ומורה דרך בחיינו.