טקס מתן התורה, המתואר בפרשה, היה מעמד נשגב ונורא הוד. היה זה לאחר מספר ימים של הכנה, כשהעם עמד סביב להר סיני והמתין לקבלת התורה. אז נשמע קולו של אלוקים מתוך הענן והערפל ונאמרו עשרת הדיברות.

לקולו של אלוקים בעשרת הדיברות – אומר המדרש – לא היה הד כמו לשאר קולות. הוא היה אמנם עצום וחזק ואף הלך וגבר ככל שהמשיכו הדברים; הוא אף הצליח להשתיק את כל יצורי העולם ו"ציפור לא צייץ וחמור לא געה" – ולמרות כל זאת לא היה לו הד.

כיצד אכן לא היה הד לקולו? כיצד לא התנפץ קולו האדיר של אלוקים על הרי ומצוקי תבל?

הסיבה לכך טמונה בעצם הבנת מציאותו של ההד. ההד הינו רפלקציה של צליל או של קול. הוא נוצר כאשר הרעש מתנגש בדבר שלא נותן לו להתקדם, במשהו שסותר את התגלגלותו של הקול הלאה. הדוגמא הפשוטה לכך היא זריקה של כדור על קיר. כאשר הקיר לא נותן לכדור את היכולת להמשיך ולהתקדם, האנרגיה הטמונה בו בדרכו קדימה מניעה אותו אחורה. וככל שהאנרגיה והקול חזקים יותר החזרה וההד יהיו גדולים וחזקים יותר.

לקולו של אלוקים לא היה הד, לא בגלל שהיה חלש, אלא הוא פשוט לא נתקע בשום דבר. לא היה דבר שיעצור אותו והוא חדר פנימה בכל מקום שאליו הגיע.

כי הרעיון האלוקי אינו סותר את הבריאה ואינו מתנגש בה. יתירה מזו, הבריאה מותאמת, בעצם הוויתה, לרעיון האלוקי, וכל כולה הוא רק כדי לממש אותו. היא אינה תוצרת עצמית נפרדת מאלוקים – מה שיכול ליצור התנגשות בין שתי ישויות. היא עצמה חלק מתוכניותיו וחזונו של אלוקים, ומשום כך היא אינה נוגדת וסותרת אותו אלא אדרבה היא זו שמשלימה אותו כשנשתמש בה לדברים טובים וקדושים – כפי רצונותיו של אלוקים. לכן גם לא היה הד, כי איזה דבר ביקום כולו עוצר וסותר את מציאותו של אלוקים?

אנשים רבים חושבים, שחיים גשמיים טובים ומשגשגים, חיים של עושר ונכסים – הם בסתירה לאלוקים ורצונו והם מתנגשים זה בזה. הם בטוחים שחיי תפנוקים בעולם גשמי סותר את הוויתו של אלוקים הרוחני. יש אמנם הגיון בכיוון החשיבה הזה כאשר מדובר במשהו רוחני ושכלי אחר – שחומר וגשם אכן יכולים להוות הפרעה וסתירה למציאותו, אך כאשר מדובר אודות אלוקים יוצר הכל שום דבר אינו מהווה הפרעה לגביו וגם בחיים כאלו הוא קיים וגם שם הוא נמצא.

הרעיון האלוקי שחדר בכל נברא ביקום כולו חדר גם בכל החפצים שסביבנו ובחשבון הבנק שלנו. וזה לא רק שניתן למלא את רצונותיו גם מתוך חיי גשם טובים ומאושרים, אלא יתירה מזו, צריך לנצל גם אותם עצמם עבורו. על האדם רק לתת ביטוי לפן האלוקי הקיים והטמון בכל החיים הגשמיים ולנצל גם אותם עבור דברים שאלוקים אוהב. ניתן לשם דוגמא להיעזר בהם להכניס אורחים רבים ביד רמה או לקנות את התפילין והמזוזות הטובות והמהודרות ביותר.

כך נחבר בין חיינו האנושיים לאלוקים וכך – בעזרתו של אלוקים הקיים בתוכם – אף נצליח להגדיל את החיים האלו ולפתחם.