הפרשה פותחת ברצונו של אלוקים למנות שופטים שישבו בשער כל עיר ועיר שישפטו את העם וידאגו שהסדר ישרור על כנו.
התורה, שנכתבה על ידי אלוקים בלתי מוגבל, היא בדיוק כמו יוצרה. יש עומק ועומק לפנים מעומק ללא סוף. לכן, מעבר לפירושה הפשוט והעיקרי יש לה גם פנים רבות ומשמעויות נוספות וניתן להפיק ממנה לקחים רבים הנוגעים לחייו ולנפשו של האדם בכל מקום ובכל מצב – מעבר להוראותיה המעשיות לחיי היומיום. גם מציווי השופטים ניתן להפיק מסר אקטואלי לחייו של האדם.
כשם שבכל עיר ישנם פתחים ושערים ושופטים שנצטוו לשבת שם כך גם בנפשו של האדם.
לנפשו של האדם ישנם כמה דרכים לתקשר עם העולם שחוץ ממנו, על ידם הוא מקבל ומעביר מידע החוצה. לשם דוגמא, כוחות הראיה והשמיעה שלו הם הדרכים על ידם מקבל אינפורמציה על העולם שחוץ ממנו וכוח הדיבור הוא מהדרכים שמוציא ממנו החוצה. דרכים אלו הם בעצם ה'פתחים' אל האדם וממנו.
גם פתחים אלו שבאדם, בדומה לפתחי העיר, צריכים לשערים. האדם צריך לשים גבולות ומעצורים בכל הפתחים כדי שיוכל לבקר את הנכנס והיוצא.
כי האדם המעוניין בחיים של תכלית ומשמעות לא יכול להרשות לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו ולא יכול לתת התכנים להיכנס לראשו. הוא אף לא יכול לדבר, לשמוע ולראות מה שרוצה. הוא חייב לשים לעצמו שערים שיגבילו את הכניסה והיציאה לתוכו וממנו.
בשערים אלו חייב להיות שופט. האדם חייב מישהו שיחליט מי יכנס בשעריו ומי יישאר מעבר לדלת. את התפקיד הזה מבצע השכל.
כל אדם צריך הרי שיהיו לו כללים בחיים וקווים מנחים וברורים שלאורם הוא צועד, וכשמדובר על יהודי רוחו של אלוקים אמורה להיות בין מעצבי המסגרת של חייו. כל שלב וכל צעד בחייו צריכים להיות מותאמים לכללים האלו וזה תפקידו של שכל האדם. הוא הבודק והוא המכריע האם הדבר שרוצה האדם לעשות עומד בקריטריונים אלו או לא. האם הוא מתאים לרוחו של האדם ושל אלוקים. כך האדם ישמור על עצמו וערכיו ורוחניותו.