PFRRV4A7NQ6K מתן תורה, המתואר בפרשה, היה מעמד נשגב ונורא הוד. לאחר מספר ימי הכנה עמדו כל העם סביב הר סיני והמתינו לקבלת התורה, אז נשמע קולו של אלוקים מתוך הענן והערפל ונאמרו עשרת הדיברות.
במדרש כתוב, שלקולו של אלוקים בעשרת הדיברות לא היה הד כמו לשאר הקולות.
קולו היה אז עצום וחזק והוא אף הלך וגבר ככל שהמשיכו הדברים. הוא אף הצליח להשתיק את יצורי העולם כולו. המדרש מתאר, שכאשר אמר אלוקים את עשרת הדיברות ציפור לא צייץ וחמור לא געה והיה העולם שותק. כיצד, אם כן, לא היה לקולו של אלוקים הד? כיצד לא התנפץ קולו האדיר של אלוקים על הרי ומצוקי תבל?
ההד הינו רפלקציה של צליל או של קול. הוא חוזר כאשר הוא מתנגש בדבר שלא נותן לו להתקדם. הדוגמא הפשוטה לכך היא זריקתו של כדור על קיר. כאשר הקיר לא נותן לכדור את היכולת להמשיך ולהתקדם חוזר הוא אחורה והאנרגיה הטמונה בזריקת הכדור קדימה מניעה אותו אחורה. הדברים נכונים גם בקרן אור ובצלילי קול. וככל שהאור או הקול חזקים יותר ההשתקפות וההד גדולים וחזקים יותר.
לקולו של אלוקים לא היה הד. לא בגלל שהיה חלש, אלא הוא פשוט לא נתקע בשום דבר. הוא חדר פנימה בכל מקום שאליו הגיע.
כי הרעיון האלוקי אינו סותר את הבריאה. הוא אינו מתנגש בה. הבריאה מותאמת, בעצם הוויתה, לרעיון האלוקי.
אנשים רבים חושבים, שחיים גשמיים טובים ומשגשגים, חיים של עושר ונכסים – הם בסתירה לאלוקים ולרצונותיו. הם מתנגשים זה בזה. הם בטוחים שחיי התפנוקים בעולם גשמי סותר את הוויתו של אלוקים הרוחני. יש מעט הגיון בכיוון חשיבה כזה כאשר מדובר בסתם משהו רוחני ושכלי, אך כאשר מדובר אודות אלוקים שהוא בלתי מוגבל, והוא אינו מוגדר גם כישות רוחנית אמיתית, גם חיים כאלו לא מהווים סתירה למציאותו.
גם בחיים כאלו הוא קיים. גם שם הוא נמצא. הרעיון האלוקי חדר בכל נברא ובכל היקום כולו. וזה לא רק שניתן למלא את רצונותיו גם מתוך חיי גשם טובים ומאושרים, אלא יתירה מזו, צריך לנצל גם אותם עצמם עבורו. על האדם רק לתת ביטוי לפן האלוקי הקיים והטמון בכל החיים הגשמיים ולנצל גם אותם עבור דברים שאלוקים אוהב. ניתן לשם דוגמא להיעזר בהם להכניס אורחים רבים ביד רמה או לקנות את התפילין והמזוזות הטובות והמהודרות ביותר.
כך נחבר בין חיינו האנושיים לאלוקים וכך אף נצליח להגדיל את החיים האלו בעזרתו של אלוקים הקיים בתוכם.