הקמת המשכן במדבר הצריכה כמות גדולה של מגוון מוצרים. לשם כך דיבר אלוקים עם משה ודרש ממנו שיפנה לעם בבקשה להרים את תרומתם לצרכי המשכן.
לתרומתם של רוב חלקי המשכן לא נתן אלוקים הוראות והגבלות. הוא השאיר אותם לנדיבת ליבו של כל אחד, לא דרש סכום מינימאלי ולא הגביל סכום מקסימאלי. הוא גם לא התערב מי יתרום. – לא עניין אותו בכלל לראות את רשימת התורמים.
אך היה דבר אחד שלשמו דרש אלוקים את תרומתו המינימאלית של כל אחד מאנשי העם ולא ויתר בו אפילו לעניים שבחבורה. הוא רצה שכל אחד ייטול חלק בבנין המשכן אפילו רק עם תרומה סמלית וצנועה כזו.
לשם מה זה אכן היה נצרך? למה הייתה חשובה לו כל כך תרומתם של דלי העם? וכי לא היה ניתן להסתפק בסכומי הכסף והזהב האגדיים של השועים והעשירים שביניהם?!
בל נשכח גם, שנשוא התרומה הוא דבר קדוש, המשכן. ביתו של אלוקים. דבר שההיגיון אומר שלצורך זה צריכים את הכספים מהאנשים הנכונים: הן במובן הערכי – מהאנשים החשובים והצדיקים שבעם, והן במובן האנושי – מהאנשים שיש ביכולתם לתרום לצורך כך ולא מבני האדם שהתרומה באה על חשבון הלחם והחלב של ילדיהם. מדוע, אם כן, דרש אלוקים את תרומתו של כל אדם?
אחד הדברים החשובים ביהדות הוא הצדקה. ההענקה לאחר. הדבר בולט בכל הספרות היהודית. – החל בציווי התורה, באמרות התלמוד ובסיפוריה וכלה בספריהם של חכמינו בתקופות מאוחרות יותר.
הנתינה היא גורם מוכרח לקיומה של אנושות. הדאגה לשני, לנזקק, היא חומר בסיסי בעולם מתוקן. היא מצרך חיוני מאין כמותו בחברה מוסרית. אך גם מעבר לתועלתו של השני, של המקבל, מעבר גם לקיום מצוותו של אלוקים, היא תורמת רבות גם לנותן.
האדם בעיקרו הוא אישיות פסיבית. מקבלת. הוא מקבל ומושפע מיום היוולדו. הוא מקבל חיים, בריאות, כסף וילדים מאלוקים; הוא מקבל חום, אהבה, אוכל ושאר צרכיו מהוריו. זה יוצר אצל האדם – בתת המודע שלו – הרגשה של ניצול. של חוסר חיוניות ורלוונטיות בעולם בו הוא נמצא. הוא מרגיש כאילו הוא מהווה במובן מסוים נטל. אך כאשר הוא מכניס לחייו את הנתינה – ולא רק נתינת כסף אלא נתינה על כל סוגיה – ידע, אהבה וכדומה – הוא הופך מפסיבי לאקטיבי. הוא הופך להיות גורם מונע ומשפיע. הוא מתחיל להחזיר לעולם ולאלוקים על ההשפעה שקיבל. זה יוצר אצל האדם הרגשה שהוא מצרך חשוב לעולם בו הוא נמצא.
דבר נוסף יוצרת הנתינה – את השייכות. כאשר אדם נותן מהונו או מעצמו למטרה מסוימת הוא מתחבר אליה. חלק ממנו נמצא שם. הוא מפתח קשר רגשי אל הדבר אליו הוא סייע. זוהי גם אחת הסיבות ליחסם של הורים לילדיהם. הם נתנו להם וגידלו אותם וכך נוצר קשר בלתי תלוי בין האדם לבין הוריו.
משום כך ציווה אלוקים על גיוס כללי לתרומת המשכן. האקטיביות של בני האדם היא חשובה מאוד. היא זו שמקדמת ומצעידה את העולם לאן שהוא צריך לבא. היא זו שיכולה להגשים את משאלותיו של אלוקים בעולם. מה גם שרק כך יווצר החיבור והקשר של בני העם עם המשכן. זה מה שיצור את החיבור הרגשי ואת הכבוד לביתו של אלוקים בעולם.
זהו מסר חשוב עבורנו כחלק מן החברה בה אנו חיים וכחלק מן האנושות. האדם צריך להיות נותן ומשפיע כדי להפוך למצרך חשוב לחברה בה הוא חי. האדם, כיצור חברתי, חייב גם לתרום כדי להתחבר רגשית לקהילה בה הוא חבר. צריך לתת ממה שיש לנו. צריך לתרום לנזקקים, לקהילה ולמוסדות דת – זוהי גם ההשקעה הבטוחה ביותר. היא גם לא תלויה במשברים בשוק ההון ובמיתון העולמי…