המשכן שבנו ישראל במדבר היה עשוי עצים כבדים. גם משקלם של הכלים שבתוכו היה רב – מה שיצר צורך גדול להשיג דבר מה שיישא את חלקי המשכן.
בפרשת השבוע מסופר על פתרון הבעיה. שישה עגלות שנגררו על ידי שניים עשר בקרים נתרמו על ידי נשיאי העם כדי להוביל עליהם את חלקי המשכן.
פרטים מעניינים על מסע העגלות במדבר, מופיעים בתלמוד. העגלות עצמן היו צרות וכל אחת מהן הכילה מטען רב. הקרשים היו שוכבים על גביהן אחת על גבי השניה, מה שגרם לכך שאחד מאנשי שבט לוי היה צריך כל הדרך ללכת אחרי העגלות ולתקן את הקרשים שהיו יוצאים מן השורה ובולטים החוצה.
על תרומות אמנם לא שואלים שאלות, רק אומרים תודה, אך למרות זאת, משהו בתרומתם של הנשיאים לא מובן כל כך. המשכן היה בנוי ברמה הגבוהה ביותר ואף היו בו חלקים רבים שעשויים מכסף ומזהב וכל כולו אמר עושר ויופי. מה היא אם כן ה'קמצנות' הזו? מדוע לא תרמו הנשיאים כמות גדולה יותר של עגלות רחבות וטובות על מנת להוביל את המשכן בכבוד וברחבות גדולה כיאה לבית אלוקים? ומה עם המאמץ הגדול של שבט לוי לדדות אחרי העגלות ולתקן את הקרשים הכבדים שזזו ללא הפוגה? לא כדאי היה למנוע אותו?!
אלוקים, כשברא את העולם, לא ברא בו שום דבר לבטלה. לכל נברא, ולא משנה איזה, יש מטרה ותפקיד שלשמה הוא קיים. גם ברשותו של האדם, כל מה שהפקיד אלוקים בידיו הוא לצורך מטרה מסוימת ולא רק הכסף והרכוש שברשותו אלא גם כוחותיו, מעלותיו וכישרונותיו. דרישתו של אלוקים היא שנביא את הכל לידי מימוש וביטוי ושנשתמש במה שהעניק לנו שלא יהיה לשווא. הוא רוצה מבני האדם את המיטב ואת הגיוס המקסימאלי של היכולות האישיות לצרכים רוחניים ומועילים. – הוא רוצה שנממש את יכולות החשיבה הגדולות שלנו להועיל לבני האדם, הוא רוצה שנממש את הפוטנציאל היצירתי שבתוכנו על מנת לפתח את העולם והוא גם רוצה שנביא לידי ביטוי את הכסף שברשותנו כדי להועיל למי שנצרך. מבחינתו של אלוקים, דבר שקיים ולא מומש עד תום, נותן את ההרגשה שהוא נברא לשווא ושה'השקעה' בבריאתו הייתה להבל ולריק.
הדבר מודגש יותר במשכן – ביתו של אלוקים שם צריכה להיות בצורה הבולטת ביותר המימוש הפוטנציאלי של חפציו. לו היו למשכן עגלות רבות הנושאות את קרשיו בהרחבה – חלקים גדולים משטחן לא היו מנוצלים ולא באים לידי מימוש. משום כך נתרמו עגלות בדיוק לפי הצורך המצומצם שניתן לשאת את קרשי המשכן, ואפילו אם זה במחיר של קשיים והעדר אסתטיקה.
בדומה למשכן הבנוי בעשירות גדולה מצד אחד והמחויב במימוש המרבי מכל מה שייך אליו מן הצד השני, כך גם בני האדם. אלוקים, הרוצה בטובתם של בני האדם, מעוניין לראות את האנושות כולה מתקדמת, חכמה ועשירה. אך יחד עם זאת, הוא גם רוצה שלא נבזבז את המשאבים והאנרגיות הללו לשווא. הוא מעוניין שנקפיד להביא את כל מה שהוא מפקיד בידינו ובכל התחומים לידי מימוש וניצול.