החומש החדש, חומש שמות, נפתח ברגל שמאל. – סיפורי החיים של אבות האומה והשבטים מתחלף עם צרותיו של עם ישראל בארץ מצרים.
באחד מימי התקופה ההיא, תקופת השעבוד והעבדות של העם היהודי בממלכתו של פרעה, ראו החוזים בכוכבים שבקרוב ייוולד מושיעם של ישראל. פרעה מצא פיתרון ל'בעיה' הזו. הרג מוחלט של הזכרים הנולדים לעם. כך הוא רצה למנוע את בואו לעולם של המנהיג היהודי, מושיען העתידי של עבדיו העבריים. לשם כך הוא קרא לנשים המיילדות את נשות העם כדי להטיל עליהם את ביצוע גזירתו החדשה.- "ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות . . בילדכן את העבריות וראיתן על האבניים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה".
מאוחר יותר, כאשר ראה שהמיילדות לא מקיימות את בקשתו והבחין ששיעור הילודה בעם היהודי גבוה ביותר, ביקש פרעה אף מבני עמו לדאוג למילואה של הגזירה. הם התבקשו לסייע בהשלכתם של ילדי ישראל לעמקי היאור. – "ויצו פרעה לכל עמו לאמר: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".
נראה כי גזירתו של פרעה התנכלה לבנים בלבד, אך עיון קל בבקשותיו של פרעה מגלה כי היו לו תכניות זדוניות גם עבור בנות ישראל.
כשהוא שוחח עם המיילדות אמר להן פרעה "ואם בת היא – וחיה": אין צורך לעשות להם דבר. אך כשהוא פנה אל בני עמו הוא סיים את דבריו במילים "וכל הבת תחיון". את הבנות שיוולדו תגדלו אתם.
למעשה טמונה כאן גזירה נוספת, חמורה מן הראשונה. הוא מבקש מבני עמו לגדל את הבנות הנולדות ברוח תרבות מצרים. "תחיון" – אתם תקבעו אלו חיים יהיו להן. זו הייתה גזירתו האכזרית של פרעה: את הזכרים הוא ביקש להמית במובן הגשמי, ואת הבנות במובן הרוחני.
אבל למה היו צריכים לגדלם כבר מלידתם? מדוע היה צריך לפתוח פעוטון המתנהל ברוח מצרים עבור ילדי העם היהודי? לו היה ברצונו של פרעה לגדלם ולחנכם כנתינים נאמנים וכאנשי מצרים ברוחם, היה לו להמתין עד שיגדלו מעט ויעמדו על דעתם כדי שניתן יהיה לדבר איתם ולהשפיע עליהם?
מסתבר, שפרעה ידע, שהגיל המתאים והמוצלח לחינוך ולעיצוב נפש של אדם הוא לא בגיל הבגרות. הוא לא בגיל בו הנער כבר עומד על דעתו ויודע בדיוק מה הוא רוצה. אז, כבר מאוחר מידי. אז, כבר כמעט בלתי ניתן לשנות ולחנך כנדרש את הנער. הוא כבר בנה את עצמו, את חשיבתו ואת הרגלי חייו.
הזמן בו הילד בונה את עצמו הוא בקטנותו. זה הזמן לבנות ולעצב את אישיותו העתידית. וככול שהוא קטן יותר ונפשו עדינה ורכה יותר – יכולת הניווט של האחראי לגידולו ולעיצובו גדולה יותר.
כי הילד הוא כמו שתיל. ככול שהוא קטן ורך יותר ניתן הרבה יותר לטפחו וליישרו. כך הוא יגדל לעץ ישר ובריא. אך כאשר גדל העץ ללא מורה, כאשר גדל ללא יד מכוונת והוא כעת כבר עץ עבות ומבוגר כבר לא ניתן ליישרו. כבר איחרו את המועד.
משום כך רצה פרעה לגדל את ילדיהם של היהודים עוד מיום לידתם. אז, בימי הבראשית הללו, מתחילה עיצוב אישיותו של הנולד ואז מתחיל כבר מסלול חייו.
זהו מסר אקטואלי עבורנו. רבים מאיתנו חושבים לתת לילדנו הקטן לגדול ולצמוח בלי הכוונה מיוחדת. מה הוא כבר מבין? אנחנו אומרים לעצמנו. אנחנו משאירים את האידיאולוגיה בה אנו רוצים שיגדל לימים טובים יותר. לימים בו יהיה לנו עם מי לדבר. אז נתחיל להשקיע ביצור שלנו. אז נתחיל לאלפו בינה ודרך חיים. – עד אז, נחליף לו טיטולים ונשחק איתו בבית ובחצר. זה מה שניתן לעשות עם יצורים קטנים. אך אז, כבר מאוחר מעט. אז הוא כבר בנה קצת את עצמו. אז כבר יש לו איזו שהיא השקפה ודרך חיים קטנה והמקום בנפש שנשאר עבור השפעתנו הוא קטן ושולי.
תמיד אמנם ניתן להתחיל, תמיד צריך להתחיל, אך גם תמיד חבל שעוד לא התחלנו. מוטב מוקדם ככול האפשר.