Qפרשת ואראR

הדפסה הדפסה

מנהיגו היחיד והבלתי מעורער של העם במצרים היה משה רבינו. הוא נבחר בקפידה על ידי אלוקים מתוך המון העם, כדי להיות המנהיג שיוציאם מעבדות לחירות.

לשם כך מייבא אותו אלוקים מגלותו במדין ומחזירו אל ארץ הולדתו – ארץ מצרים, שם הטיל עליו לעודד את רוח העם ולבשר להם על שחרורם הקרב, בד בבד עם פגישותיו עם פרעה.

לאור סירובו המצופה של פרעה לשלח את העם, החל אלוקים להעניש את מצרים בעשרת המכות המפורסמות והכואבות.

כחלק מתפקידיו כמנהיג, התבקש משה לבצע את הפעולות שהביאו את המכות על מצרים ועל אזרחיה. מבט בלשונות המקרא נותן הבחנה ברורה בין שלושת המכות הראשונות לשבע האחרונות. את השלוש הראשונות מצווה אלוקים את משה שיאמר לאחיו אהרון שיעשם, בעוד שאת האחרות עושה משה בעצמו.

סיבת ההבדל בין המכות נעוצה בהיסטוריה של חיי משה.

משה נולד בעידן הגזירה האכזרית של השלכת הזכרים ליאור. יתירה מזו, היא נוצרה במיוחד עבורו. זה היה חוק עבור בן אדם אחד שחייב לשם כך את כולם. מה שהציל בפועל את משה היה הטמנתו ב'יאכטה קטנה' על גבי היאור.

לאחר שגדל ויצא מארמון פרעה לראות את אחיו היהודים, ראה משה מצרי שמכה יהודי. משה הרג את המצרי והטמין אותו בחול על מנת להסתיר את מעשיו.  – משום כך אמר לו אלוקים שאת השלושה הראשונות יעשה אהרון, כי מכות דם וצפרדע היו על ידי הכאת היאור ומכת הכינים הייתה על ידי הכאת עפר הארץ, והמים ששמרו על משה כשהושלך ליאור והעפר שהגן על משה כשהרג את המצרי לא ראוי ולא מתאים שילקו על ידו.

כאשר אדם מיטיב לחברו הוא מצפה בדרך כלל למילת תודה ממי שנהנה מהמעשה שעשה. הוא מצפה להכרה בהשקעה ובטוב שעשה. כאשר הוא מקבל ממנו כתחליף מכה – היא צורבת ומכאיבה כמה מונים ממכתו של אדם אחר. משום כך, על האדם תמיד להוקיר תודה למיטיבו. על האדם תמיד להחזיר טובה תחת טובה ולא להיפך. אך כאשר מדובר על אבנים ועל עפר, מה שייך לכאורה הוקרת תודה? האם הם מבינים או מרגישים משהו? מה היה כל כך נורא לו משה עצמו היה מביא אף את המכות הללו כמו שהביא את שאר המכות?

פתגם עתיק ועממי אומר: אל תהיה צודק תהיה חכם. פעמים רבות אנו עושים מעשים שהיה מותר לנו לעשותם או שהיה אפילו מעט צדק בעשייתם אך הם לא מועילים לנו כמבצעים. פעמים רבות אנו אף עושים מעשים צודקים שמזיקים לנו כעושים. לא תמיד הנזק הוא מוחשי לפעמים הוא עדין ודק הרבה יותר. כי למעשיו של האדם יש השפעה עמוקה גם על נפשו. מעבר לשינוי שפעל המעשה בעולם הפיזי הוא גם משפיע על תכונות נפשו של העושה. לכן, גם דברים מוצדקים ונכונים – לא תמיד מותר וכדאי לאדם לעשותם.

התלמוד מספר על אדם שהזדמנה לפניו אפשרות להחזיר לעצמו כסף שנגנב ממנו – על ידי גניבה מהגנב. כששאל על כך את החכם נענה, שלמרות שזה כספו, עצם מעשה הגניבה ישפיע על נפשו. ברגע שיגנוב – ולו הגניבה המוצדקת ביותר – יטעם את טעמה של גניבה והדבר יפגע בנפשו וישפיע עליה לרעה.

לו משה היה מכה את היאור ואת עפרה של מצרים – לא היה פה אמנם פגוע ומושפל, לא היה פה אמנם מי שקיבל רעה תחת טובה – אך נפשו של משה הייתה נפגעת. הוא היה טועם את טעמה של כפיות הטובה, של תשלום הרעה תחת טובה.

אלוקים ברא את העולם לצורך מטרה. הוא רוצה שנפתח את הבריאה ושנקדם ונשפר את העולם שברא. הוא רוצה שיהיה עולם טוב יותר, עדין יותר וקדוש יותר. הוא גם רוצה שבני האדם שבתוכו יהיו ערכיים, אידיאולוגיים ומוסריים. לכן הוא גם חושב שגם אם אין מי שמבין ושנפגע ממה שאתה עושה, אל תעשה את זה  – זה פוגע בך. זה מקלקל את מידותיך ואת מוסריותך. משום כך הוא גם הודיע למשה שייתן לאהרון להכות את המים ואת העפר.

זהו האלוקים וזו היא התורה – השלמות הגדולה ביותר של המוסר והיופי האנושי.

שתף |

כתיבת תגובה