כמה טוב היה לו היה ניתן להתנהל בחופשיות בחיים, בלי ציוויים על כל דבר? כמה טוב היה לו היינו יכולים לחיות כמו שהיינו רוצים – בעסקים; בבית; בחיי המשפחה, ובעצם בכל תחום – בלי הוראות על כל צעד? כמה טוב היה לו היה ניתן להיות יהודי טוב ובסך הכול להיפגש עם אלוקים מידי פעם בבית הכנסת?
בנצרות ובאיסלאם זה אכן כך. האדם חי את חייו הרגילים ומתנהג ככל העולה על רוחו במשך כל ימיו – מלבד גיחות קצרות-זמן לתפילה ולטיפול בצורכי הדת. מדוע נוצרה היהדות במתכונת שונה?
פרשת משפטים – הבאה מיד לאחר פרשת מתן תורה – עוסקת כולה בחוקי המשפט העברי. היא מליאה בציוויי אלוקים על דברים פשוטים הנוגעים לחיי היומיום של האדם. החל מהלוואות ופיקדונות וכלה בנזקים ובגניבות.
המאורע המרשים ומטיל האימה של מעמד הר סיני מעלה אצל האדם רגשות של דרמה ושל מתח. הוא מכניס את האדם לדריכות והמתנה. – הוא מצפה בהתרגשות לדעת מה היו הדברים המיוחדים הכתובים בתורה שניתנה ברגעים כאלו. אך בפועל, נכונה לו אכזבה. – מיד לאחר מכן מתחילה פרשת משפטים המליאה בדברים פשוטים, הגיוניים ושוליים. יש פה מין התנפצות אדירה של הדרמה וההוד שאפף את רגעי האימה במתן תורה. זהו דבר שיוצר אצל האדם איזו שהיא מחשבה של – זה הכל?! זה מה שכתוב בספר שניתן בקולות וברקים?!
מדוע זה אכן כך? למה החוקים השוליים הם הראשונים המסופרים לעם ממה שניתן בסיני ולא החוקים העקרוניים והחשובים או דברי ההשקפה המרכזיים? למה החלה התורה לפרט את הציוויים שניתנו בסיני בדברים שוליים העוסקים בשגרת יומו של היהודי?
אך היא הנותנת. דווקא הצורה בה נכתבו הדברים היא ההגדרה הנכונה לחידוש הגדול שאלוקים יצר במתן תורה. דווקא הניגוד בין הדרמה לפשטות שאחריה, מבטאת בצורה הטובה ביותר את ייחודיותה של היהדות שהחלה במתן התורה.
טקס מתן תורה נועד כדי לתקן אפליה. הוא בא כדי ליצור מצב חדש שלא היה קודם לכן. – מאז שנברא העולם שרר פער עמוק ונתק מוחלט בין הקדושה והרוחניות לעולם הפיזי והגשמיות. הם היו שתי מציאויות שונות ונפרדות זו מזו. גם אצל האדם, לא היה – וגם לא היה ניתן שיהיה – חיבור בין חיי הגשם והיומיום לחיי הרוח. – משהו מעיין החיים הדרושים בנצרות ובאיסלאם. שרר מעין נתק בין סוגי החיים אותם הוא חי – חייו כאדם מן השורה וחייו כמאמין. במתן תורה ביטל אלוקים את הנתק. הוא חיבר בין הגשם והרוח, בין החומר לקדושה, וכך הוא גם רוצה מן האדם. – הוא לא מעוניין שלאדם יהיו שתי רשויות – חייו האישיים וחיי הדת. הוא גם לא מעוניין שנפרוש מחיי הגשם. הוא מעוניין שנחבר ביניהם. – שנחדיר את הרוח והקדושה בחיי השגרה והיומיום. שנמשיך לחיות את חיינו במלואם ונקדש אותם.
משום כך, תיכף לאחר מתן תורה – מיד לאחר המאורע וגילוי האלוקים – נכתב על הדברים הפשוטים הנוגעים ליומיום של האדם. זה מבטא את הצורך לחבר את החיים הרגילים עם חיי הרוח. את החומריות עם הקדושה. כי כאשר האדם מתנהל בצורה אנושית, מוסרית והוגנת, כאשר הוא מתנהג כפי רצונותיו של אלוקים בחיי היומיום – הוא מחדיר אותו לביתו, לעסקיו ולכל מקום שהולך ובכל מה שעושה. זוהי גם המתכונת הבטוחה להצלחה ולשגשוג בחייו של האדם.