'החיים הטובים'
"קול גדול ולא יסף" (דברים ה', י"ט)
"שלא היה לו בת-קול" (שמות רבה, כ"ח)
טקס 'מתן תורה', המתואר בפרשה, היה מעמד נשגב ונורא הוד. לאחר מספר ימי הכנה, עמד עם ישראל סביב להר סיני מוכן לקבלת התורה. הקול האלוקי נשמע מתוך הענן והערפל ונאמרו עשרת הדיברות.
המדרש מספר כי לקולו של אלוקים בעשרת הדיברות לא היה הד ("בת-קול") כמו לשאר הקולות. הוא היה אמנם עצום וחזק ואף הלך וגבר ככל שנמשך הדיבור; הוא אף הצליח להשתיק את כל יצורי העולם עד ש"ציפור לא צייצה וחמור לא געה" – ולמרות כל זאת לא היה לו הד.
מדוע אכן לא היה הד לקולו? כיצד לא התנפץ קולו האדיר של אלוקים על הרי ומצוקי תבל?
הסיבה לכך טמונה בעצם הבנת מציאותו של ההד. ההד הינו רפלקציה של צליל או של קול. הוא נוצר כאשר הרעש מתנגש בדבר שלא נותן לו להתקדם, במשהו שסותר את התגלגלותו של הקול הלאה. הדוגמא הפשוטה לכך היא זריקה של כדור על קיר. כאשר הקיר לא נותן לכדור את היכולת להמשיך ולהתקדם, האנרגיה הטמונה בו בדרכו קדימה מניעה אותו אחורה. ככל שהאנרגיה והקול חזקים יותר, ההד יהיה גדול וחזק יותר.
לקולו של אלוקים לא היה הד, לא בגלל שהיה חלש, אלא הוא פשוט לא 'נתקע' בשום דבר. לא היה דבר שיעצור אותו והוא חדר פנימה בכל מקום שאליו הגיע.
הסיבה לכך היא, כי הרעיון האלוקי אינו סותר את הבריאה ואינו מתנגש בה. יתירה מזו, הבריאה מותאמת, בעצם הוויתה, לרעיון האלוקי, וכל עניינה הוא רק כדי לממש אותו. היא אינה תוצרת עצמית נפרדת מאלוקים – מה שיכול ליצור התנגשות בין שתי ישויות, אלא היא עצמה חלק מתוכניותיו וחזונו
של אלוקים. משום כך היא אינה נוגדת וסותרת אליו אלא אדרבה היא זו שמשלימה אותו כאשר אנו משכילים לנצל את מעשה הבריאה לטוב, כרצון ה'. לכן גם לא היה הד, היות ולא קיים דבר ביקום כולו שיכול להוות מחסום בפני המציאות האלוקית.
*
ישנם החושבים, שחיים גשמיים טובים ומשגשגים, חיים של עושר ונכסים – הם בסתירה והתנגשות לרצון הא-ל. הם בטוחים שחיי תפנוקים בעולם גשמי סותר את הווייתו של האלוקים הרוחני. יש אמנם הגיון בכיוון החשיבה הזה כאשר מדובר במשהו רוחני ושכלי אחר – שחומר וגשם אכן יכולים להוות הפרעה וסתירה למציאותו, אך כאשר מדובר אודות אלוקים יוצר הכל, שום דבר אינו מהווה הפרעה לגביו וגם בחיי החומר הוא קיים ונמצא.
הרעיון האלוקי שחדר בכל נברא ביקום כולו חודר גם בכל החפצים שסביבנו ובחשבון הבנק שלנו. לא זו בלבד שניתן למלא את רצונותיו גם מתוך חיי 'גשם' טובים ומאושרים, אלא יתירה מזו, צריך לנצל גם אותם עצמם עבורו. על האדם רק לתת ביטוי לפן האלוקי הקיים והטמון בכל החיים הגשמיים ולנצל גם אותם עבור דברים שאלוקים אוהב. ניתן לשם דוגמא להיעזר ב'חיים הטובים' כדי להכניס אורחים רבים ביד רמה או לקנות את התפילין והמזוזות הטובות והמהודרות ביותר.
כך נחבר בין חיינו האנושיים לאלוקים וכך – בעזרתו של אלוקים הקיים בתוכם – אף נצליח להגדיל את החיים האלו ולפתחם.
בדיחה יהודית:
אדם ממהר בדרכו לפגישה עסקית בת מיליוני דולרים, במנהטן הפקוקה ונעדרת החניות, הוא מתפלל
ומבטיח לאלוקים לתת חצי מליון דולר לצדקה אם ימצא חניה.
טרם כלה לדבר, יוצא הרכב שלפניו ומפנה לו חניה, הוא ממהר לחנות ומודיע: תודה אלוקים, אבל כבר
הסתדרתי לבד..
