הרבה אנשים בעולם מסתובבים עם הרגשה שהם חיים את החיים המעונגים בתבל. לפניהם עוד לא היה כך ואחריהם גם לא יהיה. מן הסתם הם לא זוכרים את החיים שהיו לבני ישראל במדבר, חיים שבאמת עוד לא היו לאף אחד.
אחרי שנים של סבל ועינויים הגיע העם לימים של שקט, שלווה ופינוק עצום. הם נהנו ממים מזוקקים בשפע, מגיהוץ אוטומטי של בגדיהם, מחיים רגועים ומדאגה מליאה לכל צרכיהם. הם היו מאושרים באמת. הם לא היו מודאגים ממינוס בבנק וגם לא מעודף נכסים. כלום לא חסר להם ולא הטריד את מנוחתם.
הדבר המרכזי שגרם לחיים הטובים במדבר היה המן שירד מן השמים. הוא היה מאכל מזין ומשביע ובכל הטעמים שהאדם רצה. הוא סיפק לכל אחד ואחד בדיוק את הכמות לו היה צריך כדי לזון את נפשות בני ביתו ועולליו.
תקופה מסוימת לאחר שהחל המן לרדת, ציווה אלוקים את משה שייקח צנצנת של חרס שבתוכה מעט מן המן ויניח אותה במשכן למשמרת נצח לדורות הבאים אחריהם.
מה הייתה מטרת השמירה של צנצנת המן? לשם מה ביקש אלוקים ממשה שיניח מעט מן המעדן הזה לדורות עולם?
ההסבר לכך תלוי בהבנת מהותו של המן. המן, לא היה רק פתרון מושלם לרעבונם של העם במדבר וכתחליף ללחם ולסיר הבשר שהיה להם מצרים, אלא יש בו גם מסר עם משמעות לאורך ההיסטוריה כולה ומשום כך ביקש אלוקים ממשה שישמור צנצנת מן. ראיית המן לאורך הדורות, תזכיר לבני האדם את הלקח ואת המשמעות האדירה שהוא מלמד.
כאשר אדם שפתח עסק והשקיע בו את מיטב זמנו, מרצו וכספו מרוויח ממנו כסף, זה נראה לו תופעה טבעית לחלוטין. כשמשקיעים מצליחים. אך לפי ההשקפה היהודית הטהורה זו טעות גדולה. שכר המינימום של עובד הניקיון ורווחי העתק של חברות הענק ושל כל מה שביניהם – הכול מגיע מאלוקים. גם הבוס וגם הביזנס, שניהם רק 'צינורות' כביכול דרכם מעביר אלוקים את הכסף לבני האדם.
לפי אמונה זו, לא ייתכן שהאדם ישים את הדגש וישקיע את כל כולו רק בצינורות ואילו את מקור השפע הזורם בהם הוא יזניח. לא יעלה על הדעת להשקיע בטפל ובשולי ולהזניח לחלוטין את הבסיס ואת העיקר. האדם צריך להשקיע, ולו במעט, במקורות, בקשריו עם אלוקים. בנוסף לכך, עסקים מפוקפקים וגניבות חסויות לא יועילו לו במאומה. הם נוגדים את מקורות השפע.
הבעיה היא, שזה נראה כל כך טבעי, פשוט והגיוני שעמל הכפיים הוא המביא לאדם את כספו – עד שאנו נזקקים לאמונה יהודית כדי להגיע להכרה שאלוקים הוא זה שמעביר אלינו את הדולרים דרך הכלים הטבעיים.
משום כך ביקש אלוקים ממשה שישמור לנצח צנצנת קטנה של מן. כי המן הוא סמל הפרנסה מן השמים. שם היה ברור וגלוי לעין כל שפרנסתו ומאכלו של האדם באים מאלוקים. שם זה היה ברור וללא עוררים. וכאשר בני האדם, לאורך ההיסטוריה, יביטו בצנצנת החרס הקטנה של המן, הם יפנימו את המסר שהכל בא מאלוקים, ושכל התחבולות והניסיונות לא ישנו מאומה – כי כל אחד יקבל בדיוק כמה שקצב לו אלוקים, לא פחות ולא יותר.
